דברי הימים ב כב:א מחשבת ישראל: גן נעול

"מחשבות חרוץ אך לְמוֹתָר, וכל אץ אך למחסור" (משלי כא, ה). פירוש מלת "חרוץ" שם תואר ומונח על מי שציוריו הפנימיים חרוצים ומונהגים כפי קצב החכמה. ובהיות הציור מתוקן, תהיה המחשבה הצומחת ממנה טובה, ובעשותו מעשה כפי מחשבתו יצליח בה. ועל כן אמר "מחשבות חרוץ אך למוֹתָר", כלומר מה שמסכים ועושה יש לו בו יתרון, ואעפ"י שנראה שהן למחסור. על דרך משל, החכמה להגביל כח התאוה ושלא ייגע האדם ולאסוף ולכנוס, כדרך "אל תיגע להעשיר מבינתך חדל" (משלי כג, ד). וחושב הכסיל כי ענין זה למחסור, ואין הדבר כן. כי החושב מחשבות חרוצות בחכמה, השגחת השם דבקה בו ויש לו יתרון. והפוך מזה איש אץ ונבהל להשתדל ולהתיגע ברוב תאותו הפורצת גבולי החכמה, להמשיך ולאסוף ולכנוס לא ירויח בהשתדלותו אך כל מחשבותיו למחסור לו. וכבר בארנו בבית הראשון (חדר א, חלונות א-ב) ענינים אלו בדברנו על תאר "חכם" ושם "חכמה" הכתובים בספר קהלת, ואין טוב לכפול הדברים. ויאמר רש"י ז"ל "מחשבות חרוץ. אדם ישר המתהלך באמת ובמשפט חרוץ. אך למוֹתָר. להצלחה ולרוח באות" ע"כ. ודברי טעם הם. והנה תֵּאֵר הסכמות החרוץ בתאר "מחשבה", בעבור שמדבר על מנהגים ידועים לבעל החכמה שאינו צריך לעצת השכל להסכים על דרך מִבֵּין דרכים רבים, וכדרך שבארנו. והן מחשבות ציורי החכמה, וכדרך "מחשבות צדיקים משפט" (משלי יב, ה) ובארנוהו למעלה. והוא הדין כשמסכים בעצה בענינים העמוקים ג"כ, הם לו ליתרון. וכדרך "וַיִוָעֵץ אל העם ויעמֵד משוררים" (דהי"ב כב, א) ובארנוהו במקומו. ורלב"ג ז"ל אמר "מחשבות החרוץ והזריז אשר כולם מוגבלות ונגזרות מתחלת הענין, כשיתחיל בפעולה הם כולם ליתרון ולתוספות טוב, כי יתנהג בעניניו לפי מה שראוי, ולזה יגיעו התכליות אשר הוא פונה אליהם. וכל מי שהוא ממהר לעשות פעולותיו בזולת חקירה והתישבות אם ראוי הוא שיעשה אם לא, ואיך ראוי שיעשם, הנה לא יגיע לו מהם כי אם חסרון, לא יתרון ותוספות טוב" ע"כ. דבריו אמת אבל אינן מטעם הכתוב. ותוכל להבין מזה אם תגיע בעז"ה בספר "מעין גנים", ויצא לך שהרב דבר על הערמה והתשוטטות המחשבה על המעשה טרם יעשה. ואם היה הכתוב מכוון לזה היה לו לומר "מחשבת ערום אך למוֹתָר", והבן.